המוח של אלברט איינשטיין הלך לאיבוד. לפחות, הוא היה עובד במשך 50 שנה, עד שיורשיו של הרופא, שהסתיר אותו זמן קצר לאחר מותו של אינשטיין ב-1995, השיבו אותו סוף סוף למוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה ב-2010.

בבדיקה של מוחו עשויה להביר כמה שאלות: מהי גאונות? כיצד מודדים אינטליגנציה? וכיצד מודדים את הקשר להצלחה בחיים? יש גם שאלות פילוסופיות: האם גאונות היא תוצר של הגנים שלנו או שאלה של מאבק והישג אישי?

ולבסוף, המוח של איינשטיין עשוי לענות על שאלות המפתח : האם אנו יכולים לשפר את האינטליגנציה שלנו עצמנו?

המילה “איינשטיין” כבר איננה שם המתייחס לאדם ספציפי. כעת פירושה פשוט “גאון” התמונה שעולה למשמה השם (מכנסיים רחבים, שיער לבן בוהק, מראה סותר) איקונית לא פחות.

מורשתו של איינשטיין כבירה. כאשר כמה פיזקאים העלו ב-2011 את האפשרות שטעה, שחלקיקים וכולים לפרוץ את מחסום האור, סערת המחלקות שנוצרה בעולם הפיזיקה התפשטה לתקשורת הפופולרית.

עצם הרעיון שתורת היחסות – אבן הפינה של הפיזיקה המודרנית – עשויה להיות שגויה, גרמה לפיזיקאים בכל רחבי העולם להניד בראשם.

כצפוי, ברגע שהתוצאות נבדקו שנית, התברר שאיינשטיין שוב צדק.

מסוכן להתייצב מול איינשטיין.

אחת הדרכים להבין “מהי גאונות?” היא לבחון את מוחו של איינשטיין מתוך מחשבה כללית שביום מן הימים במוחו של אניישטיין חלק ייחודי שבו שכנה האינטליגנציה הכבירה שלו.

בספר: גלויות ממוזיאון המוח. מעלה את ההשערה של אולי ד”ר הארווי “נסחף בעסרת הרגע והוכה בהלם לנוכח הגדולה. הוא גילה עד מהרה שהיו לו עיניים גדולות.

מה שקרה למוחו של אנשטיין לאחר מכן נשמע כמו קומידה יותר מאשר סיפור מדעי.

במרוצות השנים הבטיח ד”ר הרוואי לפרסם את תוצאות הבדיקה של מוחו של איינשטיין. אבל הוא לא היה מומחה מוח, והמציא שוב ושוב תירוצים במשך עשרות שנים נח המוח בשתי צנצנות מלאות בפורמאלדהיד (גז דליק) שהוכנס לארגז סיידר, מתחת למקרר משקאות

הוא ביקש מטכנאי מעבדה לפרוס את המוח ל 240 פרוסות, ובהזדמניות נדירות שלח בדואר כמה מהן למדענים שרצו לחקור אותן. פעם אחת נשלחו חתיכות למדען בברקלי בתוך צנצנת מיונז.

ארבעים שנה לאחר מכן, חצה ד”ר הארווי את המדינה בביואיק סקייאלארק נושא עמו את המוח של איינשטיין בתוך מיכל פלסטיק, בתקווה להחזיר אותו לנכדתו של איינשטיין , אוולין. אוולין סירבה לקבל אותו. לאחר מותו של ד”ר הארווי ב- 2007 הושארה בידי יורשיו המשימה להחזיר למדע את האוסף הזכוכיות עם משטחי המיקרוסקופ ואת הפרוסות של מוחו של איינשטיין, כיאה וכיאות.

אפשר היה לצפות שמוחו של איינשטיין יהי שונה לחלוטין מזה של אדם רגיל שהוא יהיה ענק, ואולי לכמה אזורים בו יהיו גדולים במיוחד. למעשה, ההפך הוא הנכון (הוא מעט קטן מהרגל , ולא גדול יותר)

באופן כללי המוח של איינשטיין רגיל למדי, ניורולוג שלא ידע שמדבור במוחו של איינשטיין יהיה ככל הנראה לא יקדיש לו כל חשיבה.

ההבדלים היחדים שנתגלו במוחו של איינשטיין היו שוליים למדי במוחו :

הרכס הזוויתי(המעורב בתהליכי קריאה של מילים כתובות) היה גדול מהרגיל. והאזורים התחתונים של האונה הקודקודית בשתי ההמיספפרות היו רחבים בחמישה עשר אחוזים מהממוצע. אלה הם אזורים במוח הקשורים למחשבה מופשטת, לעבודה עם סמלים כגון כתב ומתמטיקה ולעיבוד ויזואלי ומרחבי. אבל ממדים אלה של מוחו נמצאים בתחום הנורמה, ולכן לא ברור אם הגאונות של איינשטיין נעוצה במבנה המוכלל של מוחו או בכוח האישיות שלו בחזון שלו ובתקופה.

בביוגרפיה עלו (היקום של אניישטיין) אולי איינשטיין עצמו היטיב לתאר את הדברים כשאמר, ” אין לי כישורים מיוחדים” אני פשוט מאוד מאוד סקרן.

 (יש לציין שהמוח של איינשטיין אינו היחיד ששמור למען הדורות הבאים. גם את מוחו של אחד הגאונים המתמטקיים הגדולים, קרל פרידריך גאוס, שכונה לא אחת ” נסיך המתמטקאים” שימר רופא 100 שנים קודם לכן. באותה תקופה הייתה האנטומיה של המוח בגדר מסתוריין ברובה, ולא היה אפשר להסיק מסקנות כלשהן למעט העבודה שהקלפים במוחו גדולים מן הרגיל.)