לטייל באפגניסטן ולהישאר בחיים.

השבוע נכנסתי לאתר MAKO
משהו שאני ממש אבל ממש משתדל להתרחק ממנו (מאתרי חדשות)
אבל לצערנו במדינה כמו שלנו מידי פעם צריך להתעדכן בחדשות

כי אין לדעת מתי תהיה אזעקה או תתחיל איזו מלחמה
בכל זאת, זאת לא הנקודה שאני רוצה לספר לכם
הייתה כתבה בשם : “לטייל באפגניסטן ולהישאר בחיים.”

נכנסתי לכתבה היא סקרנה אותי מאוד בעיקר מאז שקראתי את הספר
רודף העפיפונים
ואז התחלתי להיזכר בקטעים מהספר המרתק רודף העפיפונים שגרם לי להוריד דמעות לפחות 10 פעמים בזמן קריאה עד סוף הספר
בספר יש הרבה סיטואציות ויזואליות מחרידות שנחרטו בזיכרוני בעיקר בית הילדים (שהיו אונסים אותם)

והמסע כדי להציל את האח שהופרד בילדות
אבל יש קטע אחד שעד היום מהדהד בראשי

והוא כזה ( נכתב במילים שלי) מאוד מומלץ לקרוא את הספר.
רק מי שקרא את הספר יבין אותי ( מי שלא שוב מאוד ממליץ לקרוא)!
יש קטע שאמיר חוזר לקאבול כדי להציל את אחיו

ואז בדרך עוצר אותם מחסום צבאי
ניכנס חייל לאוטובוס ומסתכל על כולם
מעביר מבטים נועצים ובוחן כל אדם לעומקו

המבטים של החייל הורגשו עד העצמות
לאחר שבדק את כל האוטובוס אותו החייל מזהה נערה צעירה
ופוקד עלייה לרדת (רבים מהנוסעים כבר הבינו לאיפה זה הולך)
כולם שתקו

הנערה הייתה מבוהלת ולא ידעה מה לעשות
ואז פתאום קפץ אדם מאחד הכיסאות עמד מול אותו החייל ואמר לו
כדי לקחת אותה תצטרך לעבור אותי (כלומר להרוג אותי)

אותו החייל כנראה שהרגיש את אומץ ליבו של אותו אדם (שלא הכיר את הנערה)
כעס ממש, הוא יכל בקלות לדפוק לבן אדם כדור בראש ולקחת את הנערה
אבל לא, החייל הסתובב וירד מהאוטובוס

החלק הזה בסיפור פשוט ננעץ בזיכרוני לשנים ארוכות
ורק חידד לי את ההבנה של הקרבה, אומץ ותעוזה
אז להבא שעולה בכם הפחד תסכלו לו ישר בעיניים
ואל תפחדו ממנו
הפחד יעזוב כאילו לא היה.